בית המשפט לתביעות קטנות דחה לאחרונה תביעה בסך של 12,000 ₪ שהוגשה כנגד עמותה בגין משלוח מסרונים הכוללים דברי פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) (“חוק הספאם”).
מדובר בתביעת ספאם שהוגשה על ידי התובע בגין 12 מסרונים שנשלחו אליו לטלפון הנייד על ידי עמותת הידברות בתאריכים מסוימים. בהמשך צירף התובע, ברשות בית המשפט, שני מסרונים נוספים לתביעה.
התביעה התרכזה בשלוש טענות מרכזיות בהן דן בית המשפט:
- הסכמה לקבלת דבר פרסומת – התובע טען כי מעולם לא נרשם לרשימת התפוצה של העמותה ולא אישר לה לשלוח אליו דברי פרסומת. העמותה טענה, כי התובע נרשם לאתר ההיכרויות “שבע ברכות” המופעל על ידה, ובמסגרת הרשמתו אישר לה לשלוח אליו דברי פרסומת.
- אופן בקשת הסרה מרשימת תפוצה – התובע טען, כי שלח לעמותה בקשת הסרה מרשימת התפוצה באמצעות משלוח מכתב בדואר רשום אולם, העמותה עדיין המשיכה לשלוח לו הודעות ספאם.
- חוקיות קישור ההסרה – בנוסף, טען התובע כי האופן שבו העמידה העמותה בפניו אפשרות למשלוח הודעת סירוב – באמצעות קישור שנכלל במסרון – אינו עומד בדרישות הדין ושהיה עליה לציין כי ניתן לבקש הסרה במסרון חוזר.
החלטת בית המשפט
תחילה דן בית המשפט בשאלה האם ההסכמה שנתן התובע לקבלת דברי פרסומת בעת שנרשם לאתר “שבע ברכות”, מהווה הסכמה תקפה לעניין המסרונים נשואי התביעה.
בית המשפט סבר שהתשובה לכך היא חיובית היות שאתר אינטרנט איננו אישיות משפטית, אלא רק פלטפורמה דיגיטלית של תוכן. בית המשפט ציין, כי יש להניח שכל אדם (ובכלל זה התובע) מבין שהסכמה לקבלת פרסומים איננה ניתנת לאתר האינטרנט, אלא לגוף המפעיל את אתר האינטרנט. במקרה זה התובע הודה בכך שהיה מודע לזה שהעמותה היא זו שמפעילה את אתר האינטרנט אליו הוא נרשם, ולא הייתה כל מחלוקת על כך. משכך, קבע בית המשפט שהעמותה היא זו שקיבלה את הסכמתו לקבל דברי פרסומת.
בנוסף בחן בית המשפט, האם התובע שלח לעמותה בקשה לצורך הסרתו מרשימת התפוצה והאם העמותה עמדה בחובתה לפרט את הדרכים למשלוח הודעת הסירוב, שעה שלא צוין במסרונים שניתן לשלוח הודעה שכזו באמצעות מסרון חוזר.
בית המשפט קבע שהתובע לא הוכיח שהעמותה קיבלה את בקשת ההסרה ולא הציג אישור מסירה או ראייה התומכת בגרסתו, וזאת שעה שהעמותה טוענת שלא קיבלה כלל את מכתבו.
לעניין חוקיות קישור ההסרה, בית המשפט קבע שחוק התקשורת (חוק הספאם), איננו דורש פירוט של מלוא דרכי ההסרה, אלא מסתפק בפירוט דרך אפשרית אחת שהיא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין. נפסק כי הסרה באמצעות לחיצה על קישור הינה דרך פשוטה וסבירה ושהעמותה כללה במסרונים ששלחה את הדרך הזו ובכך היא עמדה בחובתה לפי החוק.
לסיכום:
בית המשפט פסק, כי התובע הסכים לקבל דברי פרסומת מהעמותה, לא הוכיח שהעמותה קיבלה בפועל הודעת סירוב ואף לא הוכיח שהיא נמנעה מלקבל הודעות סירוב שנשלחו באחת הדרכים האפשריות לפי הוראות החוק. לפיכך, התביעה נדחתה תוך שהתובע חויב בהוצאות משפט.
תק (י-ם) 41781-06-22 פנחס פרדימן נ’ הידברות – ארגון לקירוב לבבות (החלטה מיום 9.2.23)