בית המשפט העליון דן לאחרונה בשאלה האם לעמותה מסור שיקול דעת לגבי קבלת חברים אליה במקרים שבהם לא נקבעו תנאים לחברות בתקנון העמותה? ואם כן – מה היקפו של שיקול דעת זה?
רקע
מדובר בעמותת בית כנסת, המפעילה ומנהלת בית כנסת בעיר חולון. העמותה אימצה עם הקמתה ורישומה את התקנון המצוי בתוספת הראשונה לחוק העמותות. התקנון המצוי אינו כולל התייחסות לתנאים מיוחדים שבהם נדרשים לעמוד מי שמבקשים להיות חברים בעמותה. לעמותה זו הגישו מס’ אנשים בקשות להצטרפות כחברים בעמותה, אשר נדחו על ידי הוועד המנהל של העמותה. על בקשות אלו הוגשו עררים על סירובו של הוועד בפני האסיפה הכללית של העמותה אשר גם הם נדחו.
בנסיבות אלו, החליטו אותם חברים שקיבלו החלטת סירוב מצד העמותה, להגיש המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בו התבקש בית המשפט להורות שיש להכיר בהם כחברי העמותה.
קביעת בית משפט המחוזי בעניין עתירתם על דחיית מועמדות כחברים בעמותה
בית המשפט המחוזי קבע, כי עתירתם לבית המשפט בכל הנוגע לדחיית מועמדותם כחברים בעמותה מהוות למעשה ערעור על החלטת מוסדות העמותה, וכי המסגרת המתאימה לכך אינה הגשת תובענה על דרך של המרצת פתיחה.
בכל מקרה ציין בית המשפט, כי אין לקבל את עמדתם של המועמדים לפיה די בהגשת בקשת הצטרפות לצורך קבלה לעמותה, שכן משמעותה היא קבלה אוטומטית של כל אדם לעמותה ללא שיקול דעת. כן ציין בית המשפט, כי עמדה זו אינה מתיישבת עם סעיף 1(ג) להוראות התקנון המצוי המאפשר להשיג על דחיית בקשת הצטרפות לעמותה.
הערעור בפני בית המשפט העליון
בעקבות החלטה זו של בית המשפט המחוזי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
בערעור זה המערערים, שבקשתם להצטרף לעמותה סורבה, מיקדו את טענתם בפרשנות הראויה לתנאים הקבועים בסעיף 1(ב) לתקנון המצוי. לגישתם, סעיף זה קובע רשימת קריטריונים סגורה לקבלת חברים לעמותה, ועל כן, בקשה שעומדת בהם צריכה ככלל להתקבל. כן המשיכו לטעון, כי לעמותה שיקול דעת מצומצם בלבד בכל הנוגע לדחייתן של בקשות הצטרפות והיא רשאית לעשות כן רק במקרי קיצון שבהם קבלת הבקשה תסכן את קיומה או תאיין את מטרותיה.
החלטת בית המשפט העליון
בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו, בין היתר, בשל העובדה שהליכי קבלת ההחלטות בעמותה לא התקיימו באופן מלא בהתאם לדרישות הדין. בית המשפט העליון בחן את העתירה בראייה של דיני העמותות ודיני הגופים הדו מהותיים.
בית המשפט ציין, כי התקנון המצוי קובע כי ההכרעה בבקשת הצטרפות לעמותה מסורה לוועד, אך הוא אינו מפרט באשר לשיקול הדעת המסור לו בעת קבלת ההחלטה, או באשר לשיקולים הרלוונטיים להחלטה האם לצרף אדם כחבר בעמותה.
בחינת בית המשפט העליון בראי דיני העמותות
בראייה של דיני העמותות, לכל אדם הזכות לבקש להצטרף לעמותה, אך לא קנויה לו את הזכות המהותית להצטרף אליה אם בקשתו נדחתה על ידי מוסדות העמותה. מכאן, שכל עוד מדובר בתחום המשפט הפרטי, לא ניתן לכפות על עמותה לקבל חברים שבהם אינה חפצה, ככל שדחייתם כמועמדים נובעת מעצם טיבה ואופייה של העמותה, אינה נגועה באפליה הנוגדת את תקנת הציבור ומבטיחה את טובתה והתנהלותה התקינה של העמותה. כלומר, חברי עמותה פרטית רשאים להחליט מי יהיו חבריה ובית המשפט ימעט להתערב בבחירתם.
יש לבחון מהם התנאים הקבועים בתקנון העמותה לעניין קבלת חברים. קביעת תנאים בתקנון עשויה להרחיב את שיקול הדעת הנתון לגופי העמותה כך שתקום חזקת חוקיות להחלטה לדחות קבלתו של אדם שאינו עומד בקריטריונים שנקבעו מראש. הביקורת השיפוטית של בית משפט על החלטות בעניין זה תהיה מצומצמת יותר ותבחן האם ההחלטה התקבלה על בסיס העילות שנקבעו בתקנון ואושרו על ידי רשם העמותות.
עמותה שלא קבעה הוראות מיוחדות לקבלת חברים וחל בעניינה ההסדר המפורט בתקנון המצוי מוגבלת רק לשיקולים הנוגעים למטרות העמותה, לפעילותה הסדירה ואופי פעילותה, ולניהולה התקין. הביקורת השיפוטית על החלטותיה במקרה זה מצד בית משפט תהיה רחבה יותר, וככלל לא תיבחן רק השאלה האם מדובר באפליה אסורה, אלא גם אם הטעמים לסירוב נוגעים עניינית למטרות העמותה ופעילותה.
בחינת בית המשפט העליון בראי דיני גופים מהותיים
בניגוד לעמותות בעלות אופי פרטי מובהק, הדברים הם שונים כאשר מדובר בעמותה שניתן לראות בה כ”גוף דו-מהותי”. על פי פסיקות קודמות של בתי המשפט מדובר בעמותות הממלאות תפקיד בעל אופי ציבורי ובעלת סמכויות סטטוטוריות מסוימות, והן ייחשבו כגוף משפטי בעל “מעמד ציבורי מיוחד”.
עמותה שמקבלת סיוע מיוחד מהמדינה, או שהיא בעלת מאפיינים של גוף דו-מהותי (למשל עמותה המקבלת תמיכות מהמדינה, או מפעילה סמכויות סטטוטוריות) ההגנה שתינתן לאוטונומיה של גופי העמותה תהיה חלשה יותר ויהיה לעמותה שיקול דעת מצומצם יותר לדחות בקשות הצטרפות אליה.
לסיכום
במקרה זה, דעת הרוב של בית המשפט הייתה שעמותת בית הכנסת היא בעלת מאפיינים ציבוריים מסוימים מאחר והיא נהנית ממשאבי הציבור ובהם קרקע שהוקצתה לטובתה.
לכן, גם אם העמותה אינה כפופה לכל החובות של המשפט הציבורי, יש להחיל עליה נורמות ציבוריות מסוימות החלות על גופים דו מהותיים שכוללות בין היתר, לבחון בקשות של מועמדים באופן סביר ושוויוני, לתת תשובות מנומקות ומסודרות לכל מועמד.
בנוסף צוין שהעמותה לא קבעה קריטריונים מיוחדים לקבלת חברים אליה ולכן שיקול דעתה מוגבל לשיקולים הכלליים שכל עמותה רשאית להביא בחשבון בבחינת בקשת הצטרפות ולא מעבר לכך.
לכן, הוחלט שראוי שבקשות ההצטרפות שהוגשו לעמותה יוחזרו לדיון בפני הוועד המנהל של העמותה, אשר ידון בהן בהתאם לאמות המידה שהתוו ופורטו בפסק דין זה. לאחר שהוועד המנהל יקבל החלטה בבקשות ההצטרפות למערערים תהיה אפשרות להשיג על ההחלטה בפני האסיפה הכללית, כפי שמפורט בתקנון העמותה (התקנון המצוי).
[מס’ הליך של פסק הדין: עא 1155/20 יצחק עיני נ’ מרדכי שאול]
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין ו/או חוות דעת משפטית ו/או המלצה. המידע דלעיל הינו מידע חלקי וכללי בלבד, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.