מדריך מקוצר לעמידה בהוראות "חוק הספאם"

מהו חוק הספאם”?

סעיף 30א לחוק התקשורת, הידוע בכינויו “חוק הספאם”, בא להתמודד עם תופעת “דואל זבל” אשר הפכה עם השנים למטרד ציבורי.

החוק מטיל על המפרסם “דבר פרסומת” בניגוד להוראות החוק, אחריות פלילית ואזרחית והוא מסמיך את בית המשפט לפסוק לנמען פיצוי לדוגמא ללא הוכחת נזק בסך של עד 1,000 ₪ בגין כל “דבר פרסומת” שנשלח אליו.

מעבר לכך, פיצוי זה הינו בנוסף לפיצוי נזיקי ולסמכות להטיל קנס על התאגיד המפרסם, התאגיד שבאמצעותו נעשה הפרסום ולעיתים – גם מנהלי התאגיד ונושאי המשרה בו האחראים על השיווק.

במדריך זה ננסה לעשות מעט סדר בכל הנוגע להוראות “חוק הספאם” באופן שיאפשר לכל מפרסם באשר הוא לדוור ללקוחותיו, (הקבועים או הפוטנציאלים) דברי פרסום עם חשיפה מינימלית ומודעות מרבית לדרכים שבהם החוק מאפשר לשלוח דברי פרסום.  

“דבר פרסומת” – מהו?

חוק התקשורת (“חוק הספאם”) קובע, כי “דבר פרסומת” הוא – “מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת וכן מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה”.

אז כפי שידוע וברור, בכדי שמסר ייחשף כ”דבר פרסומת” עליו להיות מופץ באופן מסחרי. מה הכוונה באופן מסחרי?

הפצה באופן מסחרי יכולה להיות באמצעות דוא”ל, הודעות מוקלטות המופצות בשיחות טלפוניות, הודעות SMS, הודעות WhatsApp ואף הודעות פרטיות באמצעות הרשתות החברתיות.

בשנים האחרונים בית המשפט אף פסק, כי גם ביצוע שיחות טלפוניות על ידי גורם אנושי שמטרתן לעודד רכישה של מוצר או שירות או לעידוד הוצאת כספים הינה בבחינת דבר פרסומת.

עד כאן ברור מה יכול להיות “דבר פרסומת”, אך באילו מקרים הפצת “דבר הפרסומת” הנה מנוגדת להוראות החוק ועלולה להעמיד אותנו בפני חשיפה משפטית לתביעות?   

דרישות חוק הספאם

החוק קובע, כי מפרסם לא ישגר דבר פרסומת בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת.

מכאן כי הכלל של החוק הוא שיש לקבל הסכמה מפורשת מהנמען בכתב בכל צורה שהיא, באמצעות הודעה אלקטרונית כתובה (מייל, הודעת טקסט, הודעת whatsapp ועוד) או באמצעות שיחה מוקלטת. יחד עם זאת, בחוק קיימים סייגים שונים שחשוב להכיר אותם היטב.

חריג ראשון – הפרדה בין מפרסם עסקי לבין מפרסם שהוא מלכ”ר

חריג ראשון בחוק קובע שבמקרה של פנייה חד פעמית לנמען שהוא בית עסק או לנמען (שהוא אינו בהכרח בית עסק) לצורך קבלת תרומה או תעמולה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב כהפרה של הוראות החוק.

במקרה זה, יש לשים לב להפרדה הברורה של החוק בין פנייה לצורך פרסום גרידא על ידי מפרסם עסקי, לבין פנייה אשר נועדה לצורך קבלת תרומה או תעמולה על ידי עמותות ומלכ”רים.

במקרה של פנייה לצורך פרסום על ידי מפרסם עסקי, פנייה חד פעמית לנמען שהוא בית עסק בלבד, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת, לא תיחשב כהפרת חוק ופנייה זו לא תהיה בבחינת הודעת “ספאם”.

לעומת זאת, פנייה לכל נמען באשר הוא (בין אם עסקי ובין אם לא) על ידי עמותה או חברה לתועלת ציבור לצורך קבלת תרומה או תעמולה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרת חוק והודעת “ספאם”.

הפרדה זו נוצרה בעקבות תיקון חקיקה מהעת האחרונה, אשר ביקש להסדיר את נושא שליחת הודעות ה”ספאם” על ידי עמותות וחברות לתועלת הציבור. תיקון זה נעשה מתוך מטרה דווקא להחמיר עם עמותות ומלכ”רים וכל זאת, למרות שבתי המשפט כבר קבעו בשורה של פסקי דין כי גם הפצת מסר על ידי עמותות ומלכ”רים לצורך קבלת תרומות ותמיכה כספית – הינו בבחינת “דבר פרסומת” לעניין החוק.

במסגרת אותו תיקון חקיקה ניתנה גם “הקלה” מסויימת בחוק ונקבע חריג נוסף בחוק. אותו חריג קובע שמשלוח מסר (שהוא דבר פרסומת) באמצעות דוא”ל לשם קבלת תרומה או תעמולה על ידי מפרסם שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור – לא תהווה הפרה של הוראות החוק, ככל שהנמען לא הודיע על סירובו לקבל דבר פרסומת.

בכך אפשר המחוקק לעמותות ומלכ”רים לשלוח הודעות דוא”ל מבלי שהדבר ייחשב כהפרת הוראות חוק, מה שלא היה קיים בעבר כלל. רבים נוטים לטעות ולחשוב, כי תיקון חוק זה חל גם על עסקים. יש לשים לב שחריג זה מאפשר שליחת הודעת דוא”ל בלבד (ולא בשום אמצעי אחר) על ידי עמותות ומלכ”רים בלבד, בכפוף לכך שניתנת לנמען האפשרות להודיע על סירובו לקבל הודעות ודברי פרסומת.   

חריגים נוספים מצטברים

בנוסף, החוק קובע שלושה תנאים אשר עם התקיימותם של כל התנאים באופן מצטבר, יכול המפרסם לשלוח דבר פרסומת, גם אם לא ניתנה הסכמת הנמען:

  1. הנמען מסר את פרטיו למפרסם בזמן רכישת מוצר או שירות, או במהלך ניהול משא ומתן לרכישת מוצר או שירות, והמפרסם הודיע לנמען כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. יש לשים לב כי אין כאן דרישה לכך שהמפרסם יודיע לנמען בכתב כי הפרטים הם לצורך משלוח פרסום.
  2. המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו שהוא מסרב לקבל דבר פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן. הכוונה במקרה זה, שיש לתת לנמען הזדמנות להודיע על סירוב באמצעות הודעה חוזרת או באמצעות לחיצה על קישור לצורך הסרתו מרשימת התפוצה.
  3. על דבר הפרסומת להתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות שלשמם מסר הנמען את פרטיו (במהלך רכישת אותו מוצר או השירות). כך למשל, אם מסר נמען את פרטיו בעת רכישת שירותי תיירות, המפרסם לא יוכל לדוור לאותו נמען דברי פרסום בתחום שירותי ראיית חשבון, אלא רק מוצרים או שירותים זהים ונוגעים לתחום התיירות.  

 

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין ו/או חוות דעת משפטית. המידע המוצג והמפורט לעיל הינו מידע חלקי וכללי בלבד והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.